פסק-דין בתיק ה"פ 16368-11-11

המשיב 2 הוא החייב (להלן - החייב) בתיק הוצאה לפועל והמבקשת היא הזוכה בו. בתובענה הנדונה, שהוגשה על דרך של המרצת פתיחה, עתרה המבקשת לפסק-דין הצהרתי, המצהיר שמכונית מסוג יונדאי (שנת ייצור 2008, מספר רישוי 9113063) (להלן - הרכב), הרשומה על-שם המשיבה  (להלן - המשיבה), היא בבעלות החייב.

רקע

2.         המבקשת היא כאמור, זוכה בתיק הוצאה לפועל (03-13961-10-2), שנפתח לאחר שניתן פסק-דין חלוט לטובתה נגד החייב. לטענתה, החוב בו עומד היום על סך של כ-170,000 ש"ח, אך למרות זאת החייב אינו פורע את חובו ואף פועל להברחת רכושו. כך בין השאר עשה בכך שרכשם את הרכב שרכש, על-שם אשתו, היא המשיבה 2 (להלן - המשיבה).

מנגד טוענים המשיבים, שהחייב נקלע למשבר כלכלי עוד בטעם נישואיו עם המשיבה ביום 9.9.2009. בעת נישואיהם היו למשיבה חסכונות בחשבון פק"מ בבנק המזרחי וכי את הרכב רכשה המשיבה לאחר נישואיה עם החייב מכספי חסכונותיה אלו. מסיבה זו, גם נרשם הרכב על-שמה של המשיבה.

3.         מטעם המבקשת הוגש תצהירו של בנה, מר קובי שבת, ומטעם המשיבים הוגשו תצהיריהם של החייב ושל המשיבה. בתצהיריהם פורטו טענותיהם האמורות וצורפו מסמכים מחשבון הבנק של המשיבה, אשר לטענתם, תומכים בכך שהרכב נרכש מכספים שהיו למשיבה עוד בטרם נישואיה עם החייב וכי הוא בבעלותה, ולא בבעלות החייב.

4.         בדיון שהתקיים היום ויתרו הצדדים על חקירת המצהירים וסיכמו את טענותיהם בבעל-פה על סמך המסמכים המצויים בתיק בית המשפט.

עיקרי טענות הצדדים

5.         בא-כוחה של המבקשת טען, שלמרות ניסיונם של המשיבים להציג את המשיבה כבעלת הרכב באופן בלעדי, אין כך פני הדברים, וכי זו בעלות שהיא רק למראית עין, וכי בפועל החייב הוא בעל הרכב. מכאן בקשת המבקשת להצהיר שאמנם כך, כדי שניתן יהיה לעקל את הרכב.

בא-כוחה של המבקשת הדגיש, שאין להתרשם מרישום הרכב על שם המשיבה. שכן במצב שבו לחייב חובות כספיים רבים שבגינם נפתחו נגדו תיקי הוצאה לפועל, מובן שהמשיבים לא ירשמו את הרכב על-שמו, שאז הדבר יוביל לעיקול הרכב ולמכירתו, כדי לפרוע את חובותיו של החייב. אולם לטענתו, אין לייחס משמעות לרישום, מכיוון שהרישום במשרד הרישוי אינו קובע את הבעלות הקניינית על הרכב.

לטענתו, למשיבים, שרכשו את הרכב כשנה לאחר נישואיהם, יש זכויות בו בחלקים שווים. הם מנהלים משק בית משותף על כל הנובע מכך, כפי שהדבר עולה מתשובות החייב בשאלון שמילא וצורף לבקשה שהגיש אל ההוצאה לפועל, כדי להכריזו כחייב מוגבל באמצעים (נספח א2). מתשובות אלו עולה, שאין אצל המשיבים אינם הפרדה ברכוש, בנכסים או בזכויות של כל אחד מהם, וכי גם לא ערכו הסכם ממון, ובכל מקרה, לא טענו אחרת.

עוד טען בא-כוחה של המבקשת, שחשבון הבנק (העו"ש) של המשיבה משמש להוצאות כל המשפחה, לרבות הוצאותיו של החייב. לכן גם לשיטת המשיבים, חלק מהסכום שנצבר בחסכונותיה (בפק"מ) של המשיבה, נצבר לאחר נישואיה עם החייב. בעניין זה הפנה אל תדפיס חשבון הבנק שצורף אל תגובת המשיבים, שממנו עולה שבחשבון הפק"מ של המשיבה הופקדו כספים גם מחודש ינואר 2010 ועד חודש יולי 2010, לאחר הנישואין ולפני סגירת החשבון, ביום 15.8.2010. מסכום הכסף שהצטבר בחשבון פק"מ והועבר אל חשבון העו"ש, שולם עבור הרכב סך של 43,500 ש"ח בלבד (כפי שעולה מאישור ההעברה בנקאית שצורף לתשובת המשיבים). אולם לטענתו, אין כל ראייה שהתשלום עבור רכישת הרכב היה דווקא מכספי הפק"מ של המשיבה, שהועברו אל חשבון העו"ש שלה. לפיכך, ומאחר שהמשיבים לא הציגו ראיות המוכיחות כמה כסף היה בחשבון העו"ש בזמן העברת הכספים, הרי שהדבר פועל לחובתם. לטענתו, בניגוד לאמור בתצהיר המשיבה (בפסקה 4), היא כן נתנה לחייב מכספה סכום משמעותי בסך של 40,000 ש"ח, כפי שעולה מתצהיריהם של המשיבים.

בנוסף לכך, המשיבים עצמם הודו שהרכב משמש גם את החייב (פסקה 14 בתצהירו של החייב ופסקה 15 בתצהירה של המשיבה), וגם בכך יש כדי להוכיח שהרכב בבעלותו.

לפיכך, ומאחר שהנטל לסתור את הטענה שהרכב בבעלות החייב מוטל עליו והוא לא עמד בו, יש לקבוע שהרכב בבעלותו, וכי רישומו על-שם המשיבה נעשה מתוך ניסיון לחמוק מפירעון חובותיו.

6.         בא-כוחם של המשיבים ביקש לדחות את הבקשה. תחילה טען שהחייב אכן מכיר בחובו הכספי והוא אף מוכן לשלמו, וכי הטענה שהוא מנסה לחמוק מתשלום חובותיו אינה נכונה. לטענתו, המשיבים הוכיחו באמצעות האמור בתצהיריהם ובמסמכי חשבונות הבנק של המשיבה, שצורפו שהרכב אמנם נרכש מכספה של המשיבה, שאותו חסכה עוד קודם לנישואיה עם החייב. מדפי חשבון הבנק עולה בבירור, שהכספים לקניית הרכב מחברת אלדן, שוחררו מחשבון הפק"מ של המשיבה, שבו נצברו חסכונותיה הכספיים מידי חודש במשך שנים רבות עוד קודם לנישואיה עם החייב.

בא-כוח המשיבים טען, שהחייב התחתן בשעה שכלל לא היו לו כספים והיה נתון במצב כלכלי קשה לאחר משבר כלכלי. המשיבה שידעה על מצבו הכלכלי הקשה של החייב, הבהירה לו באופן ברור וחד משמעי, שבכוונתה להמשיך ולשמור על חסכונותיה, כמובן לצרכיה ולצרכי המשפחה. הרכב נרכש סמוך ללידת בתם הבכורה של המשיבים, ולכן היה דרוש להם, כמקובל במשפחות רבות.

בא-כוח המשיבים הפנה אל הוראת סעיף 4 בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, הקובעת באופן מפורש, כי אין בנישואין כדי לפגוע בקניינם של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני. לפיכך לטענתו, לא ניתן לגלגל על המשיבה את חובותיו של החייב.

עוד העיר, כי חשבון הפק"מ של המשיבה נסגר מיד לאחר התשלום לחברת אלדן עבור הרכב, והמשיבה המשיכה לחסוך במסגרתו. אכן בדרך כלל, זוג נשוי מנהל משק בית משותף ואין בכך כדי להשפיע על טענה כלשהי. המשיבה עצמה היא המפרנסת העיקרית, משכורתה עומדת על כ-7,000 ש"ח בחודש, בעוד שהחייב בקושי משתכר, כספיו מעוקלים ופתוחים נגדו תיקי הוצאה לפועל.

לפיכך, ולאור האמור בתצהיריהם, ביקשו המשיבים לדחות את הבקשה לעיקול הרכב.

שאלת נטל ההוכחה ומידת ההוכחה הדרושה